שוויון ערך האדם

יול 13. 2013 | מאת גננת הגן

נקודת המוצא של התיאוריה של אדלר הינה - שוויון ערך האדם

כשאנו נפגשים עם אדם אחר, ולא משנה גילו, צבעו, מינו, עלינו לזכור שעומד מולינו אדם, כמונו.

כמונו הוא נולד, ובבוא היום ייפרד מן העולם. לכן כולנו שווי ערך כבני אדם, ואין לנו כל שליטה על האדם האחר ועל בחירתו של האחר.

את זאת עלינו לזכור גם כהורים. הילד הקטן שלנו הינו שווה ערך אלינו כאדם. יש לו חופש בחירה, מחשבות משלו, רצונות משלו ואישיות משלו.

אז איפה אי השוויון? - בתפקידים.

תפקיד המבוגר האחראי הוא תפקידו של ההורה, ותפקידו של הילד - להיות ילד, על כל המשתמע מכך.

בעבר, היתה דרישה לציות עיוור. הילד לא יכול היה לחשוב בצורה עצמאית ולהביע את דעתו. היתה יראת כבוד ועונשים פיזיים במקרה שילד מרד בסמכות. זו היתה שיטת החינוך. ילדים פחדו מתגובת הוריהם. במרות יש כוחניות כי מה שמסתתר מאחוריה היא תפישה שדוגלת בכך שהסמכות היא למעלה, ועל אלה שלמטה-לציית לה. עקב תנועות השיוויון וזכויות האדם-בוצע מעבר חד למתירנות. המצב הפך קיצוני לצד השני. הכל מותר, אין מי שיחזיק אותנו על פי תהום, ונוצר כאוס אחד גדול ואיבוד גבולות.

מתוך כל זה נולדה התפישה האדלריאנית שבאה לאזן ולהגדיר את הסמכות מחדש מתוך מקום של שיוויון ערך האדם.

המשך יבוא